נפל ביום י”ב בתשרי תשל”ד (08.10.1973)
ראובן, בן לילי ומשה, נולד ביום י”ט בכסלו תש”ז (13.11.1946), ברחובות. הוא היה ילד רגיש, בעל עין בוחנת, שקלט הכל וחש בכל. התמורות שחלו במשפחה, כשנפרדו הוריו, השפיעו מאוד על נפשו הרכה. יחד עם אחיו התאום גבי, עבר להתגורר בגבעתיים עם אמו, ושם גם למד בבית-הספר היסודי על-שם דוד שמעוני. היו אלה שנים של קשיי הסתגלות וראובן נשלח למוסד הנוער “הדסים”, אך גם שם לא מצא את מקומו. הוא חזר הביתה ונשלח ללמוד בבית-ספר “אורט” בגבעתיים ואחרי כן בבית-ספר “אורט” בחולון. מילדותו חיפש ראובן דרך לבטא את עצמו ואת דמיונו הפורה ולא חדל מלחפש את המסגרות שבאמצעותן יוכל לעשות זאת. הוא היה גם ספורטאי מעולה, הצטיין בריצה למרחקים ארוכים ובשחייה, והיה חבר בקבוצת “מכבי” תל-אביב. בשעות הפנאי אהב לפרוט על גיטרה.
במכתבו אל המשפחה השכולה כתב מפקדו, אסף יגורי: …”בנכם ראובן ז”ל שירת כמפקד טנק ביחידת השריון אשר תחת פיקודי והיה בין מקימיה. היכרתיו בזמן שירותו במילואים כלוחם מעולה וכמפקד למופת, אשר הנהיג את אנשי צוותו בקרב באומץ לב, תוך גילוי כושר-מנהיגות וגבורה עילאים. הוא היה חביב על מפקדיו ועל חבריו לנשק ונפילתו הייתה אבדה כבדה לחבריו. בשמי ובשם כל חיילי היחידה, הנני מביע את צערנו העמוק ומשתתפים באבלכם הכבד. אני תקווה שמלחמה עקובת-דמים זו תסלול את הדרך לשלום אמת, אשר בו תמצאו את נחמתכם”.
