נפל ביום י”א בתשרי תשל”ד (07.10.1973)
מיכאל, בן יפה ויצחק, נולד ביום ח’ באדר תש”ד (3.3.1944) בגבעתיים. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם בורוכוב ואחר-כך המשיך בבית-הספר התיכון-מקצועי “אורט טכניקום”, שניהם בגבעתיים. מיקי, כפי שקראו לו בחיבה בני משפחתו וידידיו, נולד כילד חלוש, קטן ורזה, אך יפה תואר. הוא ניחן בקסם אישי מיוחד במינו, ומעטים יכלו לעמוד בפניו. הכל אהבו אותו ולא היה איש מסוגל לסרב לבקשתו. בגין האהבה והמחמאות שקבלו הוריו בזכותו, זכה לתשומת לב מיוחדת מכל בני הבית. מגיל צעיר מאוד נתגלו כשרונותיו וגישתו המיוחדת למכונות ולסוגים שונים של אבזרים מכניים. וכעבור זמן בלטה גם אהבתו הרבה לקריאה והוא נהג להחליף ספרים בשתי ספריות שונות, הספרייה הציבורית בגבעתיים וספריית “סולל בונה”. כנער אהב מיקי לטייל והשתדל לבקר בכל פינות החמד של ארץ ישראל. הוא היה שתקן ולא הרבה לשוחח על עצמו, תמיד בלט במעשיו ולא בדבריו. בכל מקום שהיה, כמו פעל מאחורי הקלעים. ב”קן” התנועה שהיה בה חבר, הייתה לפעמים הרגשה כאילו יד נעלמה מסדרת את כל הדברים… מיקי היה בא עם הראשונים לארגן את המסיבה, והיה אחרון הנשארים לנקות ולהשיב את הסדר לקדמותו. רק בסוף הכיתה הששית החלו החברים לגלות את כוחו ואת אישיותו ובאופן טבעי בחרו בו לתפקידים מרכזיים בועדות החברה. לקראת סוף הלימודים בבית-הספר התיכון החלו הלבטים לגבי המשך הדרך ומיקי בחר לצאת עם חבריו כגרעין לנח”ל ולנסות ולחיות חיי קיבוץ – בקיבוץ צרעה.
הוריו וחברי קיבוצו הוציאו-לאור חוברת לזכרו ובה ממכתביו ומדברי חברים על דמותו.
