נפל ביום כ”א באדר ב’ תש”ל (29.03.1970)
בן יוסף ואהובה. נולד ביום כ”ט בתמוז תש”ט (26.7.1949) בתל אביב. הוא למד בבית הספר היסודי “המנחיל” שברמת גן ובבית הספר התיכון המקצועי “אורט טכניקום” בגבעתיים, במגמת השרטוט, וסיים אותו כשרטט. מטבעו היה יגאל עצמאי וסלד מעזרה. דברים שצריך לעשותם אהב לבצע בעצמו למרות הקשיים. כך נהג עוד מימי היותו תלמיד בבית הספר היסודי. למשל, הוא סירב בכל תוקף לקבל סיוע במימון הטיול השנתי ובשעות הפנאי היה עובד וחוסך כסף בשביל הטיול. הוא היה הגון וישר בתכלית והצטיין בחוש צדק למופת. הוא לא היה מוכן לשאת שקר, או חצאי אמת. אם טעה היה מודה בכך וציפה גם מאחרים שינהגו כמותו. אמונו באדם היה בלתי מוגבל. יחסו של יגאל לבית ולמשפחה היה יחס חם ובבית שררה אוירה של ליכוד ואחוה, שביטויה החיצוני נתגלה עת עמדה המשפחה כולה ואביו מקדש על היין. מאהבתו לבית היה יגאל דואג לתיקונים בו, ועושה חפצים שונים להנאת בני הבית ולשימושם. יגאל היה חובב נלהב של טיולים ובכל הזדמנות היה יוצא לטייל בארץ.
לאחר נפילתו הוצאה לאור חוברת לזכרו בשם “יגאל”. ביוני 1973 הוענק להוריו “אות המופת” על המעשה שזיכה את יגאל בצל”ש.
